top of page

החברה הישראלית היא חברה רבת תרבויות, המורכבת ממספר רב של קבוצות אתניות שונות. ההפרדה בין הקבוצות באה לידי ביטוי בסביבות מגורים, בייצוג פוליטי ובחינוך. מערכת החינוך בישראל מפוצלת לארבעה זרמים נפרדים: החינוך הממלכתי, החינוך הממלכתי-דתי, החינוך הערבי והחינוך החרדי. כל זרם, על גווניו השונים, מחנך את תלמידיו בהתאם לתפיסת עולמו החברתית, התרבותית והדתית. לעתים קרובות, תלמידי זרם אחד אינם מכירים תלמידים מזרמים אחרים ואינם נחשפים לעולמם התרבותי.

למערכת החינוך יש תפקיד מרכזי בצמצום המתחים בין הקבוצות וביצירת אקלים חברתי של קבלה, של סובלנות ושל כבוד הדדי לשם יצירת חברת מופת סולידרית ומלוכדת. אחת הדרכים לצמצום הניכור ותחושת האיום ההדדית, ולמיגור סטיגמות ודעות קדומות, היא קיום מפגשים יזומים בין הקבוצות השונות שבחברה הישראלית, על בסיס התודעה ששונות היא לאו דווקא איום היוצר שנאה אלא הזדמנות לעושר תרבותי.

הניסיון מוכיח שהמפגשים מגשימים את ייעודם כאשר הם מתקיימים לאורך זמן, משלבים התנסויות חווייתיות ולמידה, ומכוונים לראייה משותפת של העתיד וליצירת "סיפור ישראלי משותף" מתוך כבוד לנרטיבים קהילתיים ייחודיים.

לפיכך המפגשים יהיו מתמשכים ותהליכיים, ויזמנו שיתוף פעולה בין חברי הקבוצות בהתייחסות שיש בה שוויון וכבוד הדדי. המפגשים יקדמו את יכולתם של המשתתפים לנהל מחלוקת ולהתמודד עם מסרים מורכבים. המפגשים יובילו ליצירת אמון הדדי בין הקבוצות השונות ולפיתוח שפה משותפת, המבוססת על כבוד, על סובלנות, על תרומה הדדית ועל מחויבות משותפת לעתיד המדינה והחברה.

תיאור מצב

תיאור מצב

ביטויי הפרדה

מערכות חינוך

ייצוג

פוליטי

סביבת מגורים

החינוך הממלכתי

החינוך הממלכתי-דתי

החינוך הערבי

החינוך החרדי

4

זרמים נפרדים בחינוך הציבורי בישראל:

ה

ח

ז

ו

ן

הפסיפס הישראלי המתהווה אינו גזרה – אלא הזדמנות אדירה.

הוא טומן בחובו עושר תרבותי, השראה, אנושיות ורגישות.

אסור שהסדר הישראלי החדש ידחוף אותנו להיבדלות ולהיפרדות.

אסור לנו לוותר על תפיסה של ישראליות. עלינו לפתוח את שעריה,

ולהרחיב את שפתה.

                                         ראובן ריבלין, נשיא המדינה, נאום בכנס הרצליה לקראת שנה לכהונתו, 7.6.2015

המטרות

איתור מכנים משותפים וחיזוקם

צמצום דעות קדומות וחששות הדדיים ומניעת אלימות וגזענות.

פיתוח הבנה בדבר הצורך במציאת שפה משותפת ובראיית עתיד משותפת

חינוך לסובלנות, לכבוד הדדי ולקבלת השונה

היכרות עם ה"אחר" בחברה הישראלית ובעם היהודי

המפגש עם האחר וההיכרות עמו מובילים לבחינה מחודשת של עמדות ושל סטריאוטיפים.

חוויית המפגש מחזקת במשתתפים את ההכרה כי ניתן לקיים דיאלוג מכבד, המאפשר למידה הדדית, צמיחה ושינוי.

ההתנסות במפגש מאפשרת פיתוח דרכי התמודדות עם אתגרים חברתיים ותרבותיים ברמה האישית, הקהילתית והלאומית.

המפגש מאפשר חידוד הזהות העצמית דרך הכרת זהותו של השונה – ברמה אישית, חברתית, תרבותית ולאומית.

הנחות הייסוד

 קבוצות ממגזרים שונים: יהודים דתיים, חילוניים, חרדים, ערבים מוסלמים, נוצרים; דרוזים, צ'רקסים.

 קבוצות ממגזרים שונים: יהודים דתיים, חילוניים, חרדים, ערבים מוסלמים, נוצרים; דרוזים, צ'רקסים.

קבוצות מאזורים גיאוגרפיים שונים.

מורים, מחנכים ובעלי תפקידים במערכת החינוך.

תלמידי חטיבות הביניים והחטיבות העליונות.

תלמידי החינוך הרגיל והחינוך המיוחד.

בני נוער במסגרות קהילתיות.

חניכי מסגרות על-תיכוניות ממוסדות.

אוכלוסיות יעד

עקרונות פדגוגיים לתהליך

המפגשים

הצהרה – מחויבות לתהליך ולערכים שבסיסו

שותפות – בין הצוותים החינוכיים של שתי קבוצות

רצף –  4-8 מפגשים בתכנית תהליכית

תהליך – מפגשי הכנה נפרדים, מפגשים בין הקבוצות, סיכום ורפלקציה

הקבלה  – התנסות הצוות החינוכי

הנחייה – מקצועית ומשותפת

הכנה – של כל קבוצה בנפרד

למידה התנסותית – פעילות חווייתית, רגש, התבוננות, חשיבה, יישום

רפלקציה – עיבוד בעקבות כל מפגש

יישום – מיזם מסכם משותף

bottom of page