• לחינוך הבלתי פורמלי בישראל אין כיום מרכז רעיוני, ארגוני או תקציבי משותף שתפקידו לחשוב על קידום חינוך בלתי פורמלי בצורה אסטרטגית, רחבה וכוללת.

• החוק אינו מקצה משאבים ואינו מעניק למנהל יחידת הנוער סמכות אמתית לקדם מהלכים משמעותיים ברשות.

• חוק מנהל יחידת נוער יכול לשמש פלטפורמה חוקית להגדרה מהותית יותר של חשיבות החינוך הבלתי פורמלי. החוק יצטרך להיות מלוּוה גם בהקצאת משאבים מתאימה.

• החינוך הבלתי פורמלי כתחום ידע אקדמי אינו מפותח במיוחד בישראל. אחד הביטויים לכך הוא היעדרו של כתב עת ייעודי לתחום.

• התערבות המדינה בפעילות עלולה להיות כרוכה באובדן מסוים של חופש פעולה, אך ללא התמיכה הזו, קורה לפעמים שאין לפעילות הבלתי פורמלית אופק.

• חקיקה והסדרה מצד המדינה יכולה לאפשר לקבוצות אוכלוסייה רבות יותר להיחשף לפעילויות, שהן אינן חשופות להן, אם בגלל העדר משאבים פנויים ואם בגלל מגורים באזורים מרוחקים מן המרכז.

 

הדו"ח מסתיים בניסוח שאלות עקרוניות כפתח להמשך דיון ועשייה:

• האם ראוי להסדיר בחוק זכאות לחינוך הבלתי פורמלי?

• האם ראוי שהכשרה בתחום החינוך הבלתי פורמלי תהיה תנאי סף לעיסוק בתחום?

• האם ראוי שיהיה גוף אחד ארצי שמרכז את החינוך הבלתי פורמלי?